מהמחיר על המסך אל המתכת הפיזית

מי שעוקב אחרי מחיר הזהב רואה מספר שמתעדכן כמעט בכל רגע. זה מחיר הספוט (Spot), המחיר העולמי של המתכת. אבל מי שבא לקנות מטבע זהב של אונקיה מגלה מהר שהוא עולה יותר מהמספר שעל המסך. זה לא עניין של סוחר מסוים: כך עובד השוק בכל העולם. וכדי להבין למה, צריך להבין קודם מה המספר הזה בעצם מודד.

שוק הזהב העולמי פועל כמעט מסביב לשעון. רוב המסחר מתנהל בלונדון, בין בנקים, בתי זיקוק וגופים מוסדיים, ולצדו נסחרים חוזים עתידיים בבורסת COMEX בניו יורק. פעמיים ביום נקבע בלונדון גם מחיר ייחוס רשמי, ה-LBMA Gold Price, במכרז אלקטרוני, ולמתכת הכסף נקבע מחיר כזה פעם ביום. המחיר שמופיע באתרים ובחדשות משקף את השוק הסיטונאי, שבו עוברים מטילים גדולים, של כ-400 אונקיות זהב או כ-1,000 אונקיות כסף. וכמו בכל שוק, יש בו תמיד שני מחירים: מחיר קנייה ומחיר מכירה.

ולמה בדולרים? כי מתכות יקרות מתומחרות בעולם בדולר לאונקיה טרויה. לכן, בשביל מי שקונה בשקלים, גם שער הדולר הוא חלק מהמחיר. כשהדולר מתחזק מול השקל, הזהב מתייקר בשקלים גם אם מחירו העולמי לא זז, ולהפך.

מה מתווסף בדרך

מכאן מתחילה הדרך מהשוק הסיטונאי אל המוצר. הזהב צריך להפוך ממטיל של 400 אונקיות למטיל של 10 גרם או למטבע של אונקיה: לזקק, לערגל, לחתוך, להטביע, לארוז ולצרף תעודה. כל אלה עולים כסף. בעולם המקצועי קוראים לתוספת הזאת פרמיה: התוספת מעל מחיר המתכת, שמשקפת את עלות הפקת המוצר והבאתו לקונה.

הפרמיה נבנית בכמה שכבות. הראשונה היא של היצרן, בית הזיקוק או בית הטבעה, שמוכר את המוצר מעל מחיר המתכת. מטבעת ארצות הברית, למשל, לא מוכרת מטבעות השקעה לציבור בכלל, אלא רק למפיצים מורשים, במחיר השוק בתוספת עמלה. משם המוצר עובר בשרשרת הפצה, עם שינוע מאובטח וביטוח בכל שלב, ובמקרה של ישראל גם יבוא. ובסוף השרשרת נמצא הסוחר, שמחזיק מלאי, בודק, שומר ומוכר.

מכאן גם מובן למה מוצרים קטנים עולים יותר ביחס למשקלם. עלות הייצור של מטיל של גרם אחד לא קטנה פי מאה מזו של מטיל של 100 גרם, ולכן היא מתחלקת על פחות זהב. המטבעה המלכותית הבריטית מסבירה את זה בפשטות: לייצר מאה מטילים קטנים דורש יותר זמן, עלות ומאמץ מלייצר מטיל אחד גדול. מאותה סיבה מטבע עולה בדרך כלל יותר ממטיל באותו משקל. הטבעת מטבע מורכבת יותר, ומטבעות של בתי טבעה ממשלתיים נהנים גם מהכרה עולמית, שיש לה ערך משלה.

במתכת הכסף, הפרמיה גבוהה יותר באחוזים. הסיבה פשוטה: עלויות הייצור, האריזה, השינוע והביטוח דומות, אבל אונקיית כסף שווה הרבה פחות מאונקיית זהב. כך אותה עלות קבועה מהווה חלק גדול יותר מהמחיר.

ובישראל יש לכל זה עוד רכיב: מע"מ. בבריטניה ובאיחוד האירופי זהב להשקעה פטור ממע"מ, אבל בישראל אין פטור כזה, והמחיר לצרכן כולל מע"מ בשיעור המלא, כיום 18%. כשמשווים מחירים בין ישראל לחו"ל, זה אחד ההבדלים שהכי חשוב לזכור.

כשהפרמיה זזה

הפרמיה היא לא מספר קבוע. היא תלויה בהיצע ובביקוש למוצרים הפיזיים עצמם, ולא רק למתכת. אביב 2020 היה דוגמה מובהקת. כשהקורונה פרצה, שלושה מבתי הזיקוק הגדולים בשווייץ עצרו זמנית את הייצור, מטבעת ארצות הברית השביתה את המפעל שלה בווסט פוינט, ובאותו זמן הביקוש למטילים ולמטבעות זינק. מחיר הזהב העולמי המשיך להיקבע כרגיל, אבל המוצרים הפיזיים התייקרו מעבר לו, פשוט כי היה קשה להשיג אותם. משהו דומה קרה גם ב-2008, כשמטבעת ארצות הברית הגבילה ואף השעתה זמנית את מכירתם של חלק ממטבעות הזהב שלה.

ויש עוד מושג אחד שכדאי להכיר: הפער בין מחיר הקנייה למחיר המכירה. כמו בכל שוק, הסוחר מציע מחיר אחד למי שקונה ממנו ומחיר אחר למי שמוכר לו. המועצה העולמית לזהב (WGC) ממליצה להסתכל על העלות הכוללת של ההחזקה, כולל אחסון וביטוח, ולבדוק מראש את מדיניות הקנייה החוזרת של הסוחר. זו המלצה טובה: היא חלק מהמחיר האמיתי של המתכת.

המספר שעל המסך הוא אם כן נקודת המוצא, לא המחיר הסופי. הוא אומר כמה שווה המתכת בשוק הסיטונאי, באותו רגע, בדולרים. המחיר של מטיל או מטבע מוסיף לו את כל הדרך: שער החליפין, הייצור, השינוע, המס והשרשרת שמביאה את המתכת עד לידיים. מי שמכיר את הדרך הזאת יודע גם מה הוא משווה כשהוא משווה מחירים.