זהב וכסף: שתי מתכות, שני סיפורים

קל לחשוב על הכסף כעל גרסה זולה יותר של הזהב: אותה מתכת יקרה, רק במחיר נמוך יותר לאונקיה. בפועל, ההבדל בין השתיים עמוק הרבה יותר מהמחיר, והוא מתחיל בשאלה פשוטה: מי קונה אותן.

את הזהב קונים בעיקר כדי להחזיק. ב-2025, לפי המועצה העולמית לזהב (WGC), הביקוש הכולל לזהב עבר לראשונה 5,000 טון. כ-43% ממנו הלכו להשקעה: מטילים, מטבעות וקרנות סל. כשליש הלך לתכשיטים, כ-17% לבנקים מרכזיים, ורק כ-6.5% לטכנולוגיה ולתעשייה. במילים אחרות, כמעט כל מי שקונה זהב רוצה לשמור עליו, בצורה כזו או אחרת.

אצל הכסף התמונה כמעט הפוכה. לפי סקר הכסף העולמי של ה-Silver Institute, כ-58% מהביקוש לכסף ב-2025 הגיעו מהתעשייה. הכסף נמצא כמעט בכל מכשיר אלקטרוני, ברכבים, בציוד רפואי, ובמיוחד בפאנלים סולאריים, שצרכו לבדם כ-16% מכלל הביקוש. מטילים ומטבעות היוו רק כחמישית ממנו.

מה זה אומר בפועל? שמחיר הכסף מושפע לא רק ממה שקורה בשווקים הפיננסיים, אלא גם ממצב התעשייה העולמית. כשהכלכלה מאטה והמפעלים מייצרים פחות, הכסף מרגיש את זה. כשמשקיעים מחפשים מקלט בזמנים לא ודאיים, בדרך כלל הזהב הוא זה שנהנה מזה יותר.

גם צד ההיצע שונה. רק כרבע מהכסף שנכרה בעולם מגיע ממכרות שעיקרם כסף. השאר הוא תוצר לוואי של כריית מתכות אחרות: עופרת ואבץ, נחושת וזהב. לכן, כשמחיר הכסף עולה, אי אפשר פשוט להגביר את הפקתו, כי ההחלטה כמה לכרות מתקבלת בעיקר לפי המתכות האחרות. זה חלק מהרקע לכך ש-2025 הייתה השנה החמישית ברציפות שבה הביקוש לכסף עלה על ההיצע.

שוק גדול ושוק קטן

יש שחקן אחד שנמצא כמעט רק בצד של הזהב: הבנקים המרכזיים. הם מחזיקים כ-38,600 טון זהב, כ-17% מכל הזהב שנכרה אי פעם, ובשנים האחרונות קנו בקצב שלא נראה עשרות שנים. כסף, לעומת זאת, כמעט שאינו מוחזק היום ברזרבות רשמיות. כשבנקים מרכזיים מגדילים את רכישות הזהב, זה כוח ביקוש שאין לו מקבילה בשוק הכסף.

ההבדל ניכר גם בגודל. לפי איגוד שוק הבוליון של לונדון (LBMA), שווי המסחר היומי הממוצע בזהב ב-2025 היה כ-160 מיליארד דולר, ובכסף כ-24 מיליארד, פחות משישית מזה. ושוק קטן יותר זז מהר יותר: אותה כמות כסף שנכנסת או יוצאת ממנו משפיעה עליו הרבה יותר.

לכן הכסף תנודתי יותר. לפי המועצה העולמית לזהב, התנודתיות שלו גבוהה בערך פי שניים מזו של הזהב. ב-2025 זה נראה בבירור: הזהב עלה בכ-63%, והכסף ביותר מ-140%. אבל אותה תנודתיות פועלת גם בכיוון השני. ב-30 בינואר 2026, יום אחרי שקבע שיא של יותר מ-120 דולר לאונקיה, איבד הכסף ביותר מרבע מערכו ביום אחד, והזהב ירד באותו יום בכ-9%.

זה לא חדש. ב-1980 ניסו האחים האנט לשלוט בשוק הכסף, והמחיר זינק לכ-50 דולר לאונקיה לפני שקרס. רק באוקטובר 2025, 45 שנה מאוחר יותר, הוא עבר שוב את הרף הזה. הזהב, לשם השוואה, עבר באותו חודש לראשונה את 4,000 הדולר.

דרך מקובלת להסתכל על הקשר בין השתיים היא יחס זהב-כסף: כמה אונקיות כסף צריך כדי לקנות אונקיית זהב אחת. היחס הזה מראה עד כמה הקשר ביניהן משתנה. באפריל 2025 הוא עבר את 100, בתחילת 2026 ירד אל מתחת ל-50, לראשונה מאז 2012, ובסוף ספטמבר 2026 עמד על כ-68. האם יש יחס "נכון"? לא באמת. הממוצע השתנה מאוד לאורך ההיסטוריה, ויש מי שמשתמש ביחס ככלי, ויש מי שרואה בו פשוט תזכורת לכך ששתי המתכות לא נעות יחד.

אז מה ההבדל? הזהב הוא בעיקר סיפור של ערך: נכס שקונים כדי לשמור, מבנקים מרכזיים ועד משפחות. הכסף הוא סיפור כפול: מתכת יקרה עם עבר מוניטרי ארוך, וגם חומר גלם שהעולם הטכנולוגי לא יכול בלעדיו. שתיהן שייכות לאותו עולם, ולכל אחת מהן קצב משלה.